במקרה שבו אדם סובל מהופעה של נזקי גוף, אזי הוא גם זכאי לקבל פיצוי הולם מהביטוח הלאומי. הפיצוי יכול להינתן בשתי דרכים – או דרך מענק חד פעמי, או דרך קצבה, שיכולה להיות זמנית או קבועה, לפי החלטת הביטוח הלאומי. אולם, לא פעם אנשים לא מבינים איך בעצם קובע המוסד לביטוח לאומי את אחוזי הנכות בעקבות נזקי גוף, ולא פעם נראה שיש בלבול בתחום. על כן, חשוב להבין מהם הקריטריונים שלפיהם הביטוח הלאומי פועל.
בין נכות פיזית לנכות תפקודית
בקביעת אחוזי הנכות עבור נזקי גוף, מסתכל הביטוח הלאומי על שני סוגים בעצם של נכויות. הסוג הראשון הוא הנכות הפיזית-רפואית. נכות זו נקבעת פשוט לפי מידת ההגבלה שהאדם סובל ממנה, בעקבות הפציעה שאותה הוא חווה. כך יכול להיות נזק קל יחסית או נזק קשה למדי, כאשר הטווח נע בין 5 ל100 אחוז.
אולם, התחום השני של הנכויות, הוא זה שלא פעם קובע את עיקר הפיצויים שאדם מקבל בעקבות נזקי גוף. מדובר על נכות תפקודית, והיא משמעותית מאד. הנכות התפקודית קובעת בעצם עד כמה יכולתו של האדם להשתכר כעת היא מוגבלת, בעקבות הנזק שגופו חווה. כך למשל, אדם אשר מרותק לכסא גלגלים, יכול לקבל נכות פיזית גבוהה למדי – אך לעתים כושרו להשתכר איננו כה חמור. יכול להיות מצב הפוך – שבו הפגיעה הפיזית איננה כה קשה (כמו לקות שמיעה קלה) אך היא פוגעת קשה בהשתכרות של האדם (אם מדבור על אדם שעובד כמכוון פסנתרים, למשל).
ואיך מחשבים את הנכות?
על כן, בחישוב נכות תפקודית בעקבות נזקי גוף, הביטוח הלאומי לוקח בחשבון עד כמה נפגע כושר ההשתכרות, וככל שהפגיעה גבוהה יותר – כך הנכות התפקודית היא גבוהה יותר, ובית המשפט פוסק פיצויים גבוהים יותר בעקבות נזקי גוף.